האסוציאציה הטבעית שלי למקרא כותרת הטאב היתה: "תל אביב אחת, רון חולדאי אפס".

לפני כמעט חודש כתבתי על ההתלבטות שלי לגבי מערכת קבצים להתקנה על הדיסק החיצוני. ההתלבטות המרכזית היתה בין בין FAT ל-NTFS, ובסוף החלטתי לנסות את FAT דווקא.

זו היתה טעות, ודי מהר הגעתי למסקנה ש-NTFS עדיפה, אפילו עם הדרייבר הלא מושלם ללינוקס. כח העיבוד הנדרש לא משמעותי כל כך כמו שחשבתי כשמדובר באחסון לטווח ארוך, ומגבלת ה-4GB של FAT32 בעייתית מדי. בינתיים אני מרוצה מ-NTFS, ואני מקווה שזה לא ישתנה.

מה שכן, אני מתקשה למצוא כרטיס SATA2 עם יציאה חיצונית וממשק PCI (ולא PCI-Express, שלוח האם הישן שלי לא מכיר). מצאתי רק אחד כזה בינתיים, והוא לא זול. יכול להיות שכבר עדיף לשדרג לוח אם.

שדה הכתובת של פיירפוקס 3 מאפשר גישה מהירה לאתרים ברשימת הבוקמרקס או היסטוריית הגלישה - צריך רק להקליד חלק מהכתובת או משם הדף ומקבלים רשימה של כל האתרים המתאימים. פשוט ונוח.

אבל רוב הדברים שאני קורא מגיעים אליי דרך גוגל-רידר, ולעתים רחוקות אני באמת קורא ידיעה  באתר המקורי. זה אומר, בעצם, שאם אני רוצה לקרוא שוב ידיעה שקראתי כבר (כדי לקרוא תגובות אחר זמן מה, לדוגמה) אני נרלץ לחפש אותה שוב ברידר, או לגשת לאתר המקורי. בדרך כלל אני בוחר באפשרות השניה, במיוחד כשמדובר באתרים שאני מכיר את כתובתם בעל פה. מה שהייתי רוצה זה ששדה הכתובת של פיירפוקס יידע לחפש התאמות גם ברשימת הפידים אליהם אני מנוי ברידר, ולהביא תוצאות משם כאילו היו האתרים ברשימת הבוקמרקס.

אני מניח שיש תוסף כזה, אבל לא הצלחתי למצוא (קרי, התעצלתי). מישהו מכיר?

לראשונה בחיי קניתי דיסק חיצוני. הגישה שלי עד כה היתה שעדיף תמיד להוסיף דיסק פנימי מכיוון שהם זולים ואמינים יותר, אומנם הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי וללכת על האפשרות החיצונית. עד עכשיו היו לי 450GB מחולקים בצורה לא שווה בין לינוקס וחלונות, כשמעל חצי מהם מכילים סדרות שהורדתי ואין לי לב למחוק.

את הדיסק החיצוני החלטתי לקנות כשעלה הצורך בהרבה שטח זמין לטובת עריכת וידאו. שעת וידאו בפורמט Raw DV, שהוא הפורמט הטבעי של מצלמת הוידאו, תופסת כ-12GB. מכיוון שלא ידעתי – ואני עדיין לא יודע – האם אערוך את הוידאו בלינוקס או בחלונות, החלטתי שחלוקה מחדש של הדיסקים הפנימיים לטובת הפרוייקט הזה מיותרת, ובחרתי בדיסק חיצוני מדגם WDH1CS10000. מה שחשוב לדעת עליו הוא שהוא מסדרת My Book של Western Digital בנפח 1TB (שהם בעצם 932GB, ועוד על כך כאן), ושהוא תומך ב USB 2.0, שני חיבורי FireWire 400 ו- eSata. את שני הראשונים ניסיתי והם עובדים כמצופה. בקרוב, כשאתארגן על eSata למחשב (לוח האם שלי כבר בן ארבע שנים) אגיע למהירות הזהה למהירות החיבור של הדיסקים הפנימיים (300MB/s) ואהיה המאושר באדם.

אז למה אני מספר את הסיפור המשעמם הזה? כי יש לי בעיה. והבעיה היא מערכת הקבצים. בעולם מושלם בו כל מערכות הקבצים של מיקרוסופט נתמכות בלינוקס ובמק בצורה מלאה ולהיפך הייתי יכול לבחור מערכת קבצים לפי שיקולים טכניים גרידא – מהירות, ניצול שטח הדיסק, שחזור נתונים וכד' – אבל בעולם האמיתי אין לי את הפריווילגיה הזו. אני רוצה שאוכל לגשת אליו כשהמחשב שלי מריץ חלונות או לינוקס, ובמקרים קיצוניים לחבר אותו למחשבים אחרים בלי לחשוש מתאימות. מערכות הקבצים של לינוקס לא נתמכות תחת חלונות. יש כמה תוכנות צד שלישי שעושות את זה, אבל מהנסיון המועט שלי הן לא משהו, וזה לא פתרון טוב לעבודה על מחשב מזדמן. לכן, צריך להתקין מערכת קבצים חלונאית.

התחלתי מ-NTFS, שהיא מערכת הקבצים הטובה יותר של מיקרוסופט, וכמובן שעל חלונות הכל עבד נהדר. בלינוקס היתה בעיה מעצבנת. NTFS היא מערכת קבצים סגורה שלא נתמכת בצורה טבעית תחת לינוקס. מה שכן יש הוא דרייבר די מבוסס שמוסיף תמיכה כזו, אבל הוא לא מושלם. הבעיה שלי איתו היתה כשהעברתי תיקייה של כמה ג'יגות לדיסק החדש וגיליתי שהפעולה הפשוטה הזו עולה לי בהרבה כח עיבוד, עד כחמישים אחוזים מכוחו של המעבד שלי! לא רק שזה מגדיל את זמן הכתיבה והקריאה, זה גם מקשה מאוד על עבודה שוטפת תוך כדי.

אז עברתי ל-FAT32. בניגוד ל-NTFS, מערכת הקבצים FAT נתמכת בצורה טובה הרבה יותר בלינוקס ובמק. זו אחת הסיבות לכך שגאדג'טים המכילים שטח אחסון – דוגמת Disk on Key, נגני מוזיקה ודיסקים חיצוניים – לרוב משתמשים במערכת קבצים זו. העבודה איתה היתה פשוטה ומהירה בלינוקס, עד שניסיתי להעביר קובץ של 16GB (שעה ורבע של צילום) וקיבלתי הודעת שגיאה שהזכירה לי את אחת המגבלות המרכזיות של FAT32 – גודל קובץ מירבי של 4GB. לולא הייתי מתעסק עם עריכת וידאו עכשיו זה לא היה משנה לי, אבל לצערי זה אומר שאצטרך לפצל את הקבצים למקטעים של עשרים דקות כל אחד.

עכשיו אני צריך להחליט בין שלוש אפשרויות: לחזור ל-NTFS ולעבוד עם קבצים גדולים על חשבון ביצועים נמוכים, להישאר עם FAT וביצועים טובים אבל קבצים עד 4GB, או ללכת על מערכת קבצים לינוקסאית ולשכוח מלהשתמש בדיסק תחת חלונות. כרגע נראה לי שאנסה להישאר עם FAT ולראות איך אני מסתדר עם זה, עד שאמצא רעיון טוב יותר.

* במהלך הכתיבה הבנתי לפתע ש-NAS היה כנראה פותר לי חלק מהבעיה. NAS (ר"ת Network-attached Storage) הוא שטח אחסון כלשהו שהגישה אליו נעשית דרך הרשת ולא בחיבור ישיר למחשב. ל-WD יש דגמים כאלה, שדי דומים למה שקניתי בסוף. היתרון ב-NAS הוא שהחיבור נעשה ברמת הרשת ולא ברמת מערכת הקבצים, כך שהמחשב שניגש אליו לא צריך להכיר בכלל את מערכת הקבצים הפנימית של הדיסק. כמו כן, קל יותר לשתף אותו בין מספר מחשבים ברשת. החסרון הוא ה-overhead שנוסף כאן בגלל המעבר דרך הרשת והעובדה שמדובר בקופסה שחורה יחסית (שזה אירוני, כי ה-NAS של WD דווקא לבן) שאי אפשר לפרמט אותה איך שרוצים. אני מוצא נחמה בעובדה שכנראה חייבים להריץ על הדגם המדובר FAT32 אחרת לא ניתן לשתף אותו ברשת, כך שהבעיה שלי לא באמת היתה נפטרת (אלא אם אפשר NTFS, ואז אולי כן)

לפני חודש כתבתי כאן על geo hashing של xkcd, והעליתי מימוש של אלגוריתם שמתאים יותר לאופי הגיאוגרפי של ישראל.

בחודש הזה התפתח הדיון המרשים ביותר שהתפתח בבלוג זה עד כה (לא חוכמה גדולה), ובו עלו הרבה רעיונות לדרכי פעולה עתידיים. לחלקם, בעיקר בהתחלה, נתתי מענה, ולשאר לא הספקתי להגיע מחוסר זמן.

ביום שבת העלה עופר וישניא, אחד מהמגיבים בדיון, את הוריאציה שלו על הנושא, ואני מוריד בפניו את הכובע. השינוי הבולט ביותר הוא ההתייחסות לשטח האמיתי של מדינת ישראל במקום למלבנים באלגוריתם המקורי, מה שצפוי להגדיל את איכות הנקודות הנבחרות. כמו כן אפשר לראות את הנקודה גם באתר "מפה", מה שמקל מאוד על מציאתה, אפשרות לתגובות, ועיצוב יפה בכלל.

זה השלב הבא של Geohashing Israel, ואני מקווה שממנו באמת ייצא משהו. עופר, אני מציע לך (או לכל אחד אחר שרוצה) לעדכן את הערך בוויקי, שממשיך להביא גולשים חדשים כל הזמן.

זהו בינתיים. נפגשים בשבת?

לפני מספר ימים התחלתי להתלבט לגבי רכישה של EeePC, בעקבות קריאה חוזרת אצל אפי פוקס ורואה שחורות, והתבייתתי על דגם ה-900.

בדיוק עכשיו סלאשדוט הפנו לסקירה מוקדמת של דגם ה-901 החדש וגרמו לי לשנות את דעתי. אני רוצה כזה!

בלי שום קשר, אני חוגג יום הולדת בעוד חודשיים.

זהו פוסט תגובה לפוסט של שרון שעוסק בסיום חצ-העונה הרביעית של בטלסטאר גלאקטיקה. מומלץ לקרוא אותו לפני המשך הקריאה כאן. כצפוי, שני הפוסטים מכילים ספוילרים חמורים לכל הפרקים ששודרו בארה"ב. הקריאה על אחריותכם בלבד. הפוסט משמש כתגובה לכל דבר, והחלטתי לפרסם אותו כאן מפאת אורכו.

את העונה הראשונה ראיתי לפני שנתיים וקצת. לעונה השנייה לא היה לי כח והפסקתי אחרי הפרק הרביעי. חזרתי לצפות בה לפני חודש בערך, והשלמתי את שלוש העונות די מהר. לפני שבוע סיימתי ואת שני הפרקים האחרונים ראיתי בקצב הרגיל. כל זה כדי להסביר למה כל הדברים טריים מאוד במוח שלי.

בניגוד לשרון, אני חושב שהעונה השלישית היתה הכי פחות טובה עד כה. אומנם הטוויסטים והתפתחויות העלילה היו טובות, אבל בין לבין היו מקבצי פרקים לא קשורים בעליל (אדאמה מיוסר ביום הנישואין, שביתת עובדי פס הייצור, הרופא שהורג את כל הפליטים מפלנטה-כלשהי וכו'). זו היתה הוראה של הערוץ המשדר, לעבור לפרקי stand alone כדי להקל על צופים חדשים. לולא הייתי רואה את העונה הזאת בצפייה מרתונית כנראה הייתי נשבר באמצע. בעונה הרביעית הם כבר הפסיקו עם הקטע הזה, וטוב שכך.

עוד לפני שמספר 3 שהסיילון האחרון לא נמצא בצי היה לי ברור שזו לא רוזלין, שנרפאה זמנית מהסרטן לאחר שקיבלה מנת דם של סיילון-למחצה, ולא סטארבאק, שאצלה הכל יותר מדי דפוק כדי להגיע לפתרון המובן מאליו. מאותה הסיבה זה גם לא באלטר. התחלתי לחשוש שמא התשובה תהיה סתמית לחלוטין והסיילון האחרון יהיה סתם מישהו שלא מוכר לנו מהצי. אולי עכשיו יפסיקו עם תחרות הריאלטי הזו ("ארבעה כבר נחשפו - מי החמישי?") כי זה לא מעניין כל כך. בכלל, די מוזר שהיא יודעת שהסיילון לא בצי אלא אם היא מכירה את כל השלושים ומשהו אלף שיש, או שהוא פשוט לא נראה אנושי בכלל.

אני דווקא די מרוצה מהסוף. אומנם הקפיצה לכדוה"א היתה מהירה ולא אמינה מדי, אבל הגילוי שכדור הארץ הוא שממה נעשה בצורה יפה מאוד והוא משאיר סוג של מתח לגבי המשך הסדרה. לדעתי, אגב, מונה הגייגר מסמל שיש קרינה, אבל זה די טפשי להניח שבגלל שבמקום אחד יש מזג אוויר מגעיל וקרינה כל הכוכב ככה גם.

ההשערה שלי היא שהסיפור מתרחש ביקום שלנו. מתישהו בעתיד בני האדם החריבו את כדור הארץ, אימצו את המיתולוגיה היוונית והתפצלו למושבות כפי שהן מתוארות בסדרה. אין שום שבט שלושה-עשר ואין ארץ מובטחת. לצערי, הסיכוי שילכו בכיוון הזה הוא די קטן, אבל זה יהיה מגניב אם כן. כל זה בהנחה שקרינה רדיואקטיבית מחזירה מעמד אלפי שנים (וגם גשר הזהב).

אתמול השתתפתי בישיבת סטטוס בעבודה. ישיבות סטטוס אורכות שעה ויותר, ובמהלכן כל משתתף מעדכן את שאר הנוכחים במה שהוא עשה בזמן האחרון. בדרך כלל זה מאוד משעמם.

כדי להפיג את השעמום אני נאלץ להסיח את דעתי מדי פעם. הסחת הדעת הטובה ביותר היא האינטרנט, אך לצערי אין לי מחשב נייד ולכן אני נאלץ להסתפק בגלישה בטלפון הסלולרי שלי (נוקיה 6230), שתומך רק ב GPRS, הדפדפן שלו מעאפן ואופרה מיני לא עובד עם כל הפיצ'רים הנוצצים עליו. למזלי, יש גירסה ניידת לגוגל רידר, כך שאני יכול להתעדכן בנעשה באינטרנט בנוחות יחסית ובלי לשלם יותר מדי על רוחב פס.

הכל טוב ויפה עד שאני מגיע לבלוג שלא חושף את תכני הקטעים במלואם ברסס. במחשב זה סתם מפריע - פתיחה בטאב חדש ושבירה של רצף הקריאה - אבל בטלפון זה ממש הורס. את רוב הבלוגים האלה אני כבר מזהה מראש ולכן מדלג עליהם בעת גלישה סלולרית, אבל לפעמים אני מפספס, מתחיל לקרוא את הקטע ומגלה שאני צריך לצאת אל מחוץ לחממה הגוגל-רידרית כדי להמשיך לקרוא, וחבל, כי מפחיד שם בחוץ, ורוב האתרים נראים זוועה בטלפון (כיווניות הפוכה, גלילה רוחבית ארוכה, וכו'). אז אני פשוט מוותר, נאנח, מסמן את הקטעכלא נקרא ועובר עליו שוב כשאני ליד המחשב.

הסברה הרווחת היא שאם לא מכריחים את הקורא להיכנס לאתר מפסידים כניסות וכסף מפרסומות. יכול להיות שזה נכון - אם כי ישנם לא מעט שירותים שמספקים סטטיסטיקות על מנויי רסס ופרסומות בתוך הפיד. יכול להיות שזו גם הסיבה שפלטפורמות ענקיות דוגמת ישראבלוג מגבילות את התוכן בפיד, אבל אני חושב שבלוגרים עצמאיים - או לפחות כאלה שיש להם שליטה על ההגדרה הנ"ל - צריכים ללכת עד הסוף ולא להכריח אותי להיכנס לאתר שלהם (והנה כמה בשליפה אקראית לחלוטין מהמותן).

בלוגרים - חישפו את התוכן המלא בפידים, ויפה שעה אחת קודם!

באוגוסט שעבר העלתי לרשת אפליקציה סלולרית שמציגה מועדי אוטובוסים של חברת "דן" בטלפון. העדכון האחרון היה באוקטובר. מאז כמות הנסיעות שלי בתחבורה הציבורית פחתה בהרבה, וכך גם השימוש שלי באפליקציה.

לאחרונה עודכן האתר של "דן", עידכון שגרם לאפליקציה להפסיק לעבוד כראוי. אין לי מספיק זמן פנוי כרגע כדי לעבוד על זה, ואני מעריך שזה יישאר כך בתקופה הנראית לעין. לכן, אם מישהו מעוניין לקחת את המושכות אשמח לעזור. אחרת, כנראה שהאפליקציה תישאר לא שמישה לעוד הרבה זמן (ואני תוהה - האם זה ישנה למישהו?).

 עדכון: חזי העלה את הפרוייקט ל google code, והוא זמין כעת כאן. תודה, חזי!

עירא כתב על שמות שאנשים נותנים למחשבים שלהם, והתפתח שם דיון מעניין (אני, כפי שציינתי בתגובה, לקחתי שמות של דמויות נשיות מ"באפי", אבל הפסקתי אחרי שתיים כך שזו לא חוכמה גדולה).

אחת התגובות העלתה את נושא שמות הרשתות האלחוטיות, שזה לדעתי מעניין יותר כי בניגוד לשמות מחשבים, שמות רשתות אלחוטיות לרוב נגישות לציבור הרחב. משום מה, נראה לי שגיקים נוטים להשקיע יותר בשמות של מחשבים מאשר של רשתות. מישהו יכול לסתור את זה?

בדירה שלי קולטים בממוצע עשרים רשתות אלחוטיות ברגע נתון, שזה די הרבה לבניין עם 14 דירות. הנה רשימה מאתמול:

סקירה מהירה של הרשימה מגלה חמש רשתות עם שמות מאת היצרן (סימנס ו-RTA), שם סופר-גנרי אחד (Wireless), חמישה שקשורים ככל הנראה לשמות הבעלים (AdiDaniel, brachaWireless, gilmarco, sonja ו- dofra, הרשת שלי), וכמה שיכולים להעיד על טיפה מקוריות (ביניהם studdd, uneek, ו-PutA).

והזוכה במקום הראשון מבין הרשתות בטווח הקליטה שלי היא queer it up, שנשמעת הכי מגניבה לדעתי (והיא גם היחידה עם רווחים בשם).

ומה השמות של הרשתות האלחוטיות בסביבתכם?